קומפוזיציה

קומפוזיציה

באומנות ובצילום, קוֹמְפּוֹזִיצְיָה היא תוצר היחסים בין אובייקט לבין מסגרת היצירה האמנותית, וכן בין האובייקטים השונים בתוך היצירה. הקומפוזיציה היא אמצעי מבע דומיננטי בכל תחומי האמנות החזותיים, במוזיקה, בקולנוע ובאמנויות הבמה. 

בבחירת הקומפוזיציה ממקם היוצר את האובייקטים ביצירה על מנת לכוון את האדם שנחשף ליצירה לנושאים מרכזיים ביצירה. למשל, אובייקטים היוצרים קווים ישרים, אלכסוניים או גליים יכולים לשמש על מנת להוביל את העין למוקדים מרכזיים בציור ובצילום. 

יש סוגים שונים של קומפוזיציה כגון:

1. קומפוזיציה סימטרית – כאשר שני חלקי היצירה זהים, כמו באדריכלות של מקדשים עתיקים.
2. קומפוזיציה מאוזנת – כאשר יש איזון בין שני חלקי התמונה. האיזון יכול להיות צבעוני וצורני. קומפוזיציות מאוזנות ניתן לראות בציורים של מונדריאן.
3. קומפוזיציה מקרית – אין איזון בין חלקי התמונה והאוריינטציה של האובייקטים אינה מתוכננת.
4. קומפוזיציה פתוחה – האובייקטים פונים כלפי חוץ ולעיתים אף חורגים, או נקטעים באמצעות המסגרת. סגנון זה בולט בזרם הפוטוריסטי ובזרם האימפרסיוניסטי.
5. קומפוזיציה סגורה – האובייקטים פונים כלפי המרכז והם אינם קטועים.
6. קומפוזיציה דינמית – נוצרת באמצעות קווים אלכסונים או שבורים או אובייקטים בכיוונים שונים המסיטים את עין הצופה ויוצרים בלבול.
7. קומפוזיציה מרכזית – קומפוזיציה בה המיקוד נמצא במרכז הציור. קומפוזיציה מדויקת זו יוצרת תחושה לא טבעית והיא באה לשימוש בעיקר לצרכים פורמליים.
8. קומפוזיציה פירמידלית – קומפוזיציה בה המיקוד נמצא במרכז הציר האופקי, ובשליש העליון של התמונה. זוהי קומפוזיציה מאוזנת ונעימה לעין.